פסק-דין בתיק ע"פ 40506/07

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (סגן הנשיא רות זוכוביצקי)' שניתן ביום 25 ביוני 2007, לפיו הורשע המערער בעבירה של נהיגת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף כשהדרך אינה פנויה, לפי תקנות 47(1) ו- 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בית המשפט דן את המערער לפסילה בפועל מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, פסילה על תנאי ל-3 חודשים במשך שלוש שנים וקנס- 1,500 ש"ח.

האישום

2.         כתב האישום ייחס למערער עבירות של הסטת הרכב שבו נהג ועקיפת רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף וכשהדרך לפניו אינה פנויה במרחק מספיק המאפשר ביצוע העקיפה ללא סיכון (ת/2). בפרטי העובדות לא צוינו "סעיפי העבירה" אלא "סמל הסעיף" ומספר נקודות החובה שיירשמו לחובת המערער, אם וכאשר יורשע בעבירות האמורות. הסמל של העבירה אינו מפנה לסעיף העבירה, ויש להניח כי מספר הסמל מכוון לשוטר ומפנה אותו לקיצור מהות העבירה, כפי שנרשם בפרטי העובדות.

3.         אקדים ואומר, כי אי-ציון החיקוק הקובע את העבירה ומספרו הוא רצוי וחיוני, ואין להסתפק בציין  "סמל העבירה" לבדו בכתב האישום. אולם, העדר "סעיף העבירה" אינו פוסל את כתב האישום ואינו מאיין אותו. כתב האישום צריך לפרט את העובדות ואת העבירה שהעובדות יוצרות. אם בכתב האישום ישנו תיאור עובדתי ותיאור העבירה, הרי שדי בכך והפגם אינו מהותי.

4.         בענייננו, בית המשפט קמא התייחס לטענת הסנגור לעניין זה, בהכרעת הדין. בית המשפט קמא קבע, כי הפגם אינו כה מהותי כדי להביא לזיכוי המערער, ובית המשפט מוסיף:

            " תיאור האירוע מאד מאד ברור. הוא מכוסה היטב על ידי העדויות ואף סמל הסעיף אינו ניתן לפרשנות או לטעות. ב"כ הנאשם לא טען בסיכומיו ולא אמר דבר וחצי דבר באשר לכך. הוא לא ביקש זיכוי באשר לכך באשר לטעות הזו [כך במקור]".

            בית המשפט קמא עוד אומר בהכרעת הדין, כי אילו הסנגור היה רואה בכך פגם מהותי, היה טוען זאת בסיכומיו, ויש לפרש זאת כזניחת הטענה.

5.         עמדתי היא, שעל התביעה להדריך את השוטרים כיצד לרשום דו"חות, שהם גם כתבי אישום, כדי להכשירם בבית המשפט. יש חשיבות לרישום "סעיפי העבירה" בכתב אישום על עבירת תעבורה, כמו בכל כתב אישום אחר. ציון סמל העבירה יכול שיש לו חשיבות לעניין "ניקוד בעבירות תעבורה" והפניית השוטר לפרטי העבירה, אך אין בו כדי לקיים את הדרישה של ציון סעיף העבירה ואינו בא להחליפו.

            עם זאת, וכפי שציין בית המשפט קמא בהכרעת הדין מתוך כתב האישום ברור מה היא עבירת התעבורה, אשר עליה העידו המתלונן והשוטר שרשם את הדו"ח. לא ניתן לומר, כפי שטוען בא כוח המערער, כי "העבירות אינן מוגדרות".

הטענות בערעור

6.         לבד מטענה זו, המערער טוען כי בית המשפט ראה לקיים דיון בישיבת ההוכחות השנייה, למרות שהמערער לא נכח בדיון, וחרף בקשתו לדחות את הדיון. זאת, לעומת הפליית התביעה לטובה, כאשר בית המשפט ראה לדחות דיון קודם כדי לאפשר הזמנת עד תביעה, שהתובע שכח להזמינו. לא זו בלבד, ולא שבית המשפט גילה "מעורבות אישית", משהורתה השופטת לעוזרה המשפטי ליצור קשר טלפוני עם המערער, כדי לוודא אם אמנם אינו מסוגל להתייצב מחמת מצבו הפיסי.

7.         זאת, בנוסף לטענות שלפיהן כתב האישום לא גילה כל אשמה, הרישום בכתב האישום "מקושקש", העבירה בוצעה, אם בכלל, בשטחי האוטונומיה, קרי: מחוץ לשטח המדינה, ולא ניתן לשפוט את העבירה בישראל, ובנוסף על כל אלה לא הוכחה העבירה ולא היה למערער יומו בבית המשפט, כדי להוכיח את חפותו.

הדיון בבית המשפט קמא והכרעת הדין

8.         ישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה ביום 20.5.2007 התנהלה אף היא בהעדר הנאשם. בישיבה האמורה העיד גונדר חיים גליק, שעל פי תלונתו הוגש כתב האישום נגד המערער על ידי השוטר, רס"ר משה אטיאס. בתום עדותו של גונדר גליק, ביקש התובע לדחות את המשך הדיון, כדי לאשפר לו להזמין עד תביעה, שמחמת טעות התובע לא הוזמן לישיבה האמורה. הסנגור לא התנגד לדחיית הדיון.

9.         בפתח ישיבת ההוכחות השנייה, שהתקיימה ביום 25.6.2007, הודיע הסנגור כי התקשר עמו קרוב משפחתו של המערער והודיעו "שהנאשם חולה ומרותק לביתו. ביקשתי שימציא אישור לבית המשפט... ניסיתי לאתר את הנאשם. הוא לא ענה לקריאותיי, מספר פעמים" (עמוד 1 לפרוטוקול 25.6.2007).

            בית המשפט ערך בירורים מטעמו, והשופטת הודיעה כי עוזרתה המשפטית יצרה קשר טלפוני , לפי מספר הטלפון שמופיע בדו"ח העבירה ,אך לא היה מענה. הנאשם התקשר לבית המשפט והודיע כי הוא חש עייפות, אינו חשב בטוב, אך לא היה אצל רופא, וכי "כואב לו קצת הגב".

10.       בעקבות דברים אלה, החליט בית המשפט לקיים את הדיון ולא לדחותו,  לצורך עדות המערער, אלא אם כן יגיע עד סוף היום. הסנגור ביקש שלא להשאירו בבית המשפט, וכי הוא יראה את עצמו משוחרר, לאחר סיכום טענות הצדדים.

11.       הנה כי כן, העיד עד התביעה הנוסף השוטר והנאשם לא העיד כלל, ובא כוח התביעה והסנגור סיכמו את טענותיהם.

12.       אין לו למערער להלין אלא על עצמו. בשתי ישיבות ההוכחות הוא לא ראה להתייצב בבית המשפט. בישיבה השנייה הוא לא התייצב, שלא מחמת מחלה, והרי הוא לא המציא כל אישור רפואי על אי-מסוגלותו להופיע בבית המשפט, ומפיו למד בבית המשפט קמא, כי לא מחלה היא שמנעה את נוכחותו בבית המשפט, כי אם כאבי גב שבגינם לא חש בטוב.